6 מעלות בפפיגו.

כשעולים להרים מזג האוויר הופך להרבה יותר נעים , המורה לגיאוגרפיה מבנינו מלמדת שעל כל מאה מטר שעולים מעלה מאבדים מעלה בודדה בטמפרטורה. פפיגו נמצאת בפיסגה קטנה של הר והלילה הראשון שלנו בפפיגו היה מרגיע בכל רמה אפשרית. נתחיל מהמקום עצמו שהוא גלולת הרגעה אחת ענקית, הרים וקניונים ירוקים מקיפים את כפר האבן העתיק שנבנה מאבנים מקומיות עם גגות צפחה בצבעים אחידים ונראה כי הוא פועם כלב האיזור המיושב כולו, 'מיושב' ? אולי מילה גדולה מדי.
בטיפוס הראשון של מכוניתנו לעבר העיירה הנידחת יש לומר, הנקראת אריסטי נירי ואני חשבנו לעצמנו מי בשם כל הקדושים מחליט יום אחד תמים לנסוע שעתיים אל תוך מעבה ההרים בדרכים לא דרכים ועובר לפסגה של איזה כפר שכוח אל כדי לגור בבקתת אבן ציורית.  בזמן שחשבנו על זה הגענו לעיירה עצמה, שהיא נחמדה אבל נראית באמת כמו כפר קטן הנמצא בליבו של הטבע הפורץ מסביב, הו אז גילינו יש לנו עוד חצי שעה נסיעה בפיתולי ההרים כדי להגיע לפפיגו. עכשיו רק הסבר קטן על הנקודה הזו. המפות אומרות שהדרך מאריסטי לפפיגו היא בין היפות באירופה. קטע של וידוי: אני יכול להבין למה. זוהי דרך עוצרת נשימה ואם הנשימה שלנו לא הייתה כבר עצורה היינו ללא ספק עוצרים אותה. עכשיו נחזור לנקודה.

יצאנו מקרפניסי שמחים וטובי לב סבורים שיש לנו 3 וחצי שעות של נסיעה בהרים עד למחוז החדש שלנו ועד לעיר הגדולה איונינה. לפני היציאה בדיקה בגוגל-מאפ הראתה שהנסיעה תארך 5 וחצי שעות.  לא ידענו איך להודיע את זה לבנות והחלטנו על לומר את האמת. טעות מרה ! בו ברגע צרבנו בתת מודע שלהן התניה לוגית בין התקף טראומתי ונסיעה ברכב. אתאר רק במשפט. הנסיעה הייתה קשה. מאוד. מאוד.
אחרי שעה : סיימו את כל הבטריות של כל המסכים.
אחרי שעתיים: רותם מעוכה, אביגיל בוכה, ואיילת בדיוק צריכה..( כל עשרים דקות הן מתחלפות בתפקידים)
אחרי 3 שעות: נירי מאחור, איילת משתוללת , רותם יושבת על אביגיל
אחרי 4 שעות :ראיון עם מלפפון בגודל חצי מטר
אחרי 5 שעות: אני מאחור מנסה לאחות את שברי המוטציות שהתפתחו שם.

בקיצור אחרי התברברות של שעה ומספר הפסקות דרך אפשר לומר שהיינו יום שלם בדרכים ולבנות לא היה אכפת משום המלצה או טיפ לדרך היפה באירופה.
אבל הגענו לפפיגו על אף כל אלה ויצאנו לטייל בה לחוקרה.
זהו אכן כפר ציורי ושלו, וזו הפעם הראשונה שאנחנו רואים תיירים אחרים. לידנו השתכנה משפחה הולנדית  נחמדה ובמרכז הכפר פגשנו קבוצה של שחקני תיאטרון מניו יורק שעושים איזה פרויקט תיאטרון עם ילדי הכפר בכל קיץ, זה שהילדים דוברי יוונית והמדריכים אנגלית לא הפריע לאיילת לבקש בעברית להצטרף להצגה. לאחר שנענתה בחיוב היא החליטה לשאול ילדה אחת מה עושים ובאיזו קבוצה להיות, אחרי שלוש פעמים הילדה אימצה אותה ולימדה אותה ביוונית את כל תפקיד. מי צריך גוגל-טרנזלייט כשיש לך חיוך ואמביציה.
אחרי שמיצינו את עניין ההצגה המשכנו לטייל בכפר ולהכירו, והזמנו טיול רפטינג למחרת, נירית שאלה אם צריך בגד ים ואולגה(בעלת חברת הרפטינג) ענתה שהמים קפואים, בערך 6 מעלות, אז אנחנו נקבל חליפות וציוד מלא. רותם שמעה על עניין ה-6 מעלות וכל פעם כשהמילה חליפת שיט או ציוד הופיעו בשיחה היא טרחה להסביר את עניין ה-6 מעלות. למחרת אחרי ארוחת בוקר אחת ושיט רפטינג משגע בנהר הצלחנו להכיר כבר חצי כפר, זינה שעובדת במקום האירוח היא חברה של יאניס הצעיר שהנהיג את סירת הרפטינג שלנו בפקודות בעברית (ק-דימה, א-חורה, פ-נימה) הם זוג צעיר שהחליטו לעבור לכפר ולדל בעצמם את המזון שלהם וכך לחיות בשלווה, עד שזה יתממש בצעדים קטנים היא עוזרת במלון והוא מדריך שיט. אולגה ויאניס הגדול ( יש פה הרבה יאניס וגם קוסטה) עברו לפה לפני 5 שנים עם רצון לפתוח עסק שיט ולחיות בשקט יחסי. אז זהו בואו נדבר רגע על השקט הזה.

היוונים מתגלים כאנשים רגועים במיוחד, לא לחוצים על שום דבר, הכל יהיה בסדר, התנהלותם רגועה ואיטית  הם נכונים לעזור לך בכל דבר שתשאל, ואם צריך הם יעזבו את מה שהם עושים עכשיו ( כי אפשר לעשות אותו גם אחר כך או לא בכלל) ויבואו איתך להראות לך, לכוון אותך והעיקר שתהיה מאושר. זה נשמע מעט אוטופי אבל כאן מגיע גם הקוץ שמי שרוצה יכול להביט עליו גם כפרח. היוונים לא עובדים ! כלומר הם יכולים, אבל למה להם? הם קמים מאוחר, חיים בקונכייה של טבע מאיר עיניים, מגדלים את הירקות בגינה שלהם ואה.. נכון להם גם חנות לפתוח... או מלצרות באיזו מסעדה או לסדר משהו באיזו משרה....אהההה זה יכול לחכות. זה מדהים ומעניין כאחד. דבר נוסף שמדהים אותנו כאן הוא הנדנוד הזה בין שתי התחושות, מצד אחד הכפרים מתנהלים כמו מדינת עולם שלישי בזה שהם מנותקים מעולם השיווק והכלכלה ובכלל מניצול דברים שיש להם, ומצד שני בכל קרן רחוב או שירותים ציבוריים מותקנים חיישני תזוזה וחיישני נפח שמדליקים אורות ופותחים דלתות בעצמם.

בחזרה לכל החברה שהכרנו עד כה. יצא כך שבכפר הייתה חתונה יוונית אמיתית, מסתבר שבחודשי הקיץ זה שכיח בכפר, אצל היוונים חתונה זה דבר גדול וכל הכפר מוזמן, אז הצטרפנו לתהלוכה ולחגיגה שלפני הכניסה לכנסיה וזו הייתה חוויה מוסיקלית ומסורתית מיוחדת במינה, אוספים את הכלה מביתה או בית הוריה בתהלוכה של כלי נגינה מסורתיים, חליל ובוזוקי ותופי  מרים, ורודים איתה ומסביבה בכל הכפר עד שמגיעים לפתח הכנסיה , שם מתחולל טקס העברתה מהמשפחה לחתן ואחר כך נכנסים לכנסיה לטקס הדתי. רוב הייוונים הם נוצרים אורתודוכסים וכמות המנזרים בכל צלע הר שני ממחישה את זה.

למחרת  יצאנו לטיולי גשרים משוגעים בכפרי האיזור: מונודנדרי, קיפי ווויטסה הנוף מרהיב לאורך כל הנסיעה והכפרים יפיפיים כאשר לכל אחד יש את היחוד שלו. בחזרה לפפיגו עשינו הפסקה ועצרנו להתרעננות ושחייה בנחל בו עשינו רפטינג באחת הנקודות היפות שלו ויצא כך שזוג אחר בא לעשות שם בוק טרום חופה. איילת מייד הוציאה טושים וחוברת מהתיק וציירה להם ציור,  שאם מדמיינים חזק אפשר לראות את עצמם על רקע הנחל בשקיעה. היא רצה אליהם ואמרה להם בעברית כמובן, בבקשה עשיתי לכם ציור ונתנה אותו לכלה שמאוד התרגשה ואמרה לצלם לצלם בוידאו את רגע הענקת הציור ואף הצטלמה עם בחיר ליבה מחזיקים את הציור של איילת כמו היה כתובה. לילדה אין גבולות והיא משאירה חותם בכל מקום.

ולסיום משהו קטן על פרפרים, דמינו לכם שבכל עת אתם מוקפים עשרות פרפרים צבעוניים המרפרפים בכנפיהם מסביבכם ויוצרים אווירה קסומה כאילו גם הדרך למטבח מהסלון נראית כמו הצעדה לחופה. אחד הדברים המבליטים את יופיו של הטבע במקום זה הוא נוכחותם של המוני פרפרים הנמצאים בכל מקום, בדרכים, בכיכר הכפר, במקום האירוח ובעצם כל הזמן ובכל מקום יש מסביבנו פרפרים, לפעמים הם נכנסים לחדרים פשוט מתעופפים להם. קסום.