נתחיל בקרפניסי

העיקר שאף אחד לא יהרוס את האווירה אומרת אביגיל , החברתית יותר מבין שלושתן, חשוב לה תמיד שאווירה תשאר טובה. ובינינו איך היא יכולה לא להיות טובה, אנחנו נרגעים עם כוסית לימונצ'לו  כשמולנו הרים ירוקים מהסוג הכי מרגיע שקיים, רוחות קרירות מלטפות אותנו והחום שהיה נחלת היום מחליף משמרת עם שקיעה ארוכה שמסתיימת רק ברבע לעשר בלילה, משהו שצריך להתרגל אליו. רותם אומרת שהיא לא מאמינה שהגענו רק אתמול, הספקנו כל כך הרבה מאז והיא באמת צודקת, זה נראה שאנחנו פה כבר שבוע אבל אחרי טיסה מדויקת אתמול וארבע שעות נסיעה מאתונה הגענו לקרפניסי עיירה קטנה שנמצא בעמק חלומי ומוקפת הרים ונחלים מכל מקום שתבחרו להסתכל. את פנינו בעיירה הקטנה קידמה סערת ברקים וגשם שוטף שאף אחד לא מבין מה הוא באמת קשור לחום יולי אוגוסט הזה.  גם כשהג'י-פי-אס הפסיק לעבוד בנקודה שהיינו צריכים למצוא את טירת ההפתעות שהזמנו, חייכנו כי נסענו בתוך תמונה אקספרסיוניסטית ,בתוך יצירת אמנות שהוכנסו אליה טבע אינסופי רחובות פסטורליים ובתים כפריים מצוירים מהאגדות. נסענו באיטיות בתוך העיירה מחפשים ומנסים לשאול עוברי אורח יוונים שאינם יודעים מילה באנגלית אבל מוכנים להסביר לך בהמון סבלנות איך להגיע לירח ובחזרה. אחרי חצי שעה של חיפושים עצרנו במלון בסביבה ופשוט התקשרנו לבעלת הבית שלנו שבאה בעצמה לקחת אותנו, כי מסתבר שהכתובת שלה קשה לאיתור.

בעלת הבית שלנו אגב נקראת דורה והיא מדהימה במלוא מובן המילה. היא הייתה לשירותנו בכל פיפס שחשבנו או לא חשבנו עליו. היא היתה מורה לאנגלית ולכן קל מאוד לתקשר איתה. הבית שלה ענקי והחדר שקיבלנו הוא בעצם  שני חדרים עם שתי מרפסות במרכז של גן עצי פרי מהמם ופינת חי שכוללת צבאים תרנגולות סוס וחמור. הבנות בהיי !  רק עכשיו איילת מסכימה לא לשאול יותר מתי מגיעים ליוון כבר?

הבית מרצה אותה והיא חותמת , שלום לך יוון. את הערב הראשון סגרנו בפיצה בעיירה קרפניסי שהייתה די ריקה לטעמנו , כלומר ציפינו לראות קצת תיירים פרט אלינו. יותר מאוחר דורה הסבירה לנו שזה אמצע השבוע והכל מתמלא לקראת הסופ"ש.

כשאתה ביוון נחש את דרכך ! שלטים זה לחלשים.

בערך כל אטרקציה שנמצאת באיזור דורשת הסבר של סיפור דרך מיתולוגי כדי לעצור בדיוק בפניה הנכונה או לפני השער שנראה כמו עשרות שערים לפניו.

כבר בארוחת בוקר שיתפנו את דורה בתכניות שלנו והיא נתנה לנו את כל הטיפים  האפשריים. אחר כך צחקתי איתה שכדאי שנארוז אותה איתנו. למרבה הפליאה היא הסכימה והייתה המדריך האישי שלנו לאורך כל היום. נסענו למנזר מריה בפרוסוס וטיפסנו למערה השחורה בטרק טבע מטורף בתוך יער עבות ופלגי נחל גועשים שיוצרים בריכות טבעיות בין הסלעים. הטיפוס מעלה הינו על שביל אבל בקטעים מסויימים יש סכנת דרדור לתהום גבוה במיוחד. עכשיו לך תסביר את הזה לאיילת שהתגלתה כמטפסת הרים מדופלמת, לא משנה כמה אני אצעק ...את לא רצה לפני .... את לא עוזבת את היד....תזהרי לא ל....  אל תקפצי מעל הסלע...וכו'  

הבנות עצמאיות מאי פעם, הן מרגישות את החופש הנושב בעורפן ואם איילת יכולה אז הי בטח כולן יכולות. הטיפוס למעלה העלה סיפוק רב בקרב כולנו, ואפילו שלא היו מים במערה בראש ההר ולא היו אטרקציות מיוחדות שאפשר לתפור עליהן סיפור מסגרת. איילת חילצה משחק טיפוס עם אבנים מתגלגלות מבין שני הפתחים של המערה. הבנות כמובן הצטרפו. 
בירידה מטה מצאנו שלוחה של הנחל שיצרה בריכה טבעית בין הסלעים , מייד התפשטנו וטבלנו את נפנו במים הקפואים, הבנות תחילה ואחר כך הצטרפתי אני ועד שלא נרדמו לנו הרגליים מקור לא הפסקנו להשתולל ולהנות מהטבילה באמצע היער. אושר עילאי.

הצטרפותה של דורה שדרגה לנו את הטיול בענק, היא הסבירה לנו הר בה דברים הקשורים למנטליות של המקום ולהיסטוריה שלו, אך בעיקר היא הראתה לנו איפה לעצור.  בחיים לא היינו מבחינים בתמרור מחוק מוסתר בשיח שמורה על כניסה סודית לאפיק נחל שם מגיעים למערה שרצינו, בקיצור הי הייתה כמו ויז וטיולי גם יחד.

מאוחר יותר המשכנו למגלו חוריו כפר חקלאי שנראה ציורי כמו שהבטיחו לנו, הכפר ריק וחוץ מכמה אנשים שראו אותנו מתקרבים מרחוק והגיעו אולי כדי לשרת אותנו אם נחפוץ בדבר כלשהו, זה נראה שכל החנויות ובתי העסק סגורים. ביררנו אם הגענו על שעת סייאסטה המקומית ודורה ענתה שכמעט כל שעה היא הסייאסטה המקומית. היוונים פשוט לא אוהבים לעבוד  !  איזה עם חכם אלוהים, איך לא חשבנו על זה לפניהם. במקרה הטוב הם קמים בתשע ונזכרים שיש להם חיים, בעשר הם שוקלים אם לפתוח את החנות באחת עשרה ובשתיים עשרה הם נחים מכל הפעילות המאומצת של היום. ואנחנו מדברים על עונת התיירות ביום חמישי בערב.

אביגיל ברגע של תהייה .. אם המקום הזה כל כך מדהים ואין פה אף אחד- למה לא נותנים אותו לנו?

לסיכום היומיים הראשונים של הטיול, קרפניסי שובה עיניים, הכנסת אורחים  מעל ומעבר, הטבע פורץ לך לנשמה בכל הזדמנות והיום נמשך ונמשך עד שנופלים מהרגליים מעייפות ורק אז שוקעת השמש.